החלטה בתיק בש"א 26536/06

בקשה למינוי בורר מכוח סעיף 8 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן: "החוק").

1.                על-פי הנטען בבקשה, בשנת 1998 חתמו המבקש והמשיבה על הסכם שותפות לייצוג חברת Lands' End, Inc האמריקאית (להלן: "החברה") בישראל (להלן: "ההסכם", נספח א' לבקשה). בהסכם נכתב, כי המשיבה תהא אחראית על הטיפול בענייני החברה וניהול הקשרים עמה לצורך פיתוח ושיווק מוצרים חדשים על-ידה, וכי המבקש יסייע לה בקידום פעילותה העיסקית בארץ ובחו"ל. בתמורה לכך, יקבל המבקש חלק בשיעור של 33% מסכום ההכנסות נטו של המשיבה, וכן יוכל לקבל דיווח שוטף וגישה לכל התכתובות והחשבונות הנוגעים לחברה. עוד נקבע, כי הסכם זה יהיה בתוקף כל עוד יעמוד בתוקפו הסכם הייצוג בין המשיבה לבין החברה. לבסוף, נקבע בהסכם כי "בכל מקרה של אי הסכמה שאינה ניתנת לגישור יפעלו הצדדים קודם כל לטובת החברה והמשך ההסכם איתה. כל נושא כנ"ל יובא בפני בורר שיוסכם בין הצדדים ויתברר תוך 90 יום".

2.                לטענת המבקש, המשיבה הפרה את ההסכם, בכך שסירבה למסור לו דיווח על פעולותיה ורווחיה, כדי שיוכל לכמת את חלקו בהכנסות, ולא העבירה לידיו 33% מהכנסותיה כפי שהוסכם, למעט מקדמה בסך 20,000 ש"ח. על רקע זה, ביום 25/9/06 פנה המבקש באמצעות בא-כוחו אל המשיבה, ודרש כי תשלח אליו את פירוט ההכנסות בתקופה הרלוונטית עקב ההתקשרות עם החברה, ותשלם לו את חלקו בהכנסות, כאמור בהסכם. כן הודיע המבקש, כי אם פנייתו זו לא תיענה, יפעיל את סעיף הבוררות הקבוע בהסכם ויפנה ליו"ר לשכת עורכי הדין לשם מינוי בורר. המשיבה דחתה את דרישותיו של המבקש מכל וכל (ראו התכתובות המצורפות כנספח ב' לבקשה), ועל כן, הגיש את הבקשה שבכאן למינוי בורר על-ידי בית המשפט.

3.                המשיבה מתנגדת לבקשה ומסבירה, כי בסמוך לאחר החתימה על ההסכם, בין השנים 1998 - 1999, המבקש עבר לגור בארה"ב ונותק הקשר עמו. המשיבה טוענת, כי על-מנת שההסכם ייכנס לתוקף, היה על המבקש לפעול לקידום עסקיה, ומשלא עשה כן, פקע תוקפו של ההסכם ועמו פקע גם תוקפה של תניית הבוררות. המשיבה מוסיפה, כי הסכום של 20,000 ש"ח, הנזכר בבקשה, שולם למבקש בתחילת שנת 1999, במסגרת התחשבנות הדדית בין הצדדים בגינה שילם המבקש כספים לחברה הקשורה למשיבה בשנת 2001, ולגירסת המשיבה נותר המבקש חייב לה עד היום. עוד טוענת המשיבה, כי המבקש ישן על זכויותיו במשך למעלה מ- 8 שנים, וכל תביעותיו התיישנו.

4.                אחרי שבחנתי את טענות הצדדים, החלטתי כי בקשה זו - דינה להידחות.

5.                סעיף 8(א) לחוק קובע, כי "נתגלע סכסוך בענין שהוסכם למסרו לבוררות ולא נתמנה בורר לפי ההסכם, רשאי בית המשפט, על פי בקשת בעל-דין, למנות את הבורר".  תנאי יסודי למינוי בורר הוא, אם-כן, הסכם בוררות בר-תוקף, החל על הסכסוך שבגינו מבוקש למנות בורר. בהקשר זה כבר נפסק, כי כאשר חלוקים הצדדים לגבי עצם תוקפו של הסכם הבוררות, לא ימנה בית המשפט בורר, אלא-אם-כן הוסמך הבורר על-ידם במפורש לדון בשאלת סמכותו. הבהיר זאת כבוד השופט זוסמן  (כתוארו אז), באומרו:

"דין הוא, שמקום שסמכות הבורר מוטלת בספק, נבצר מהבורר לפסוק בכך. סמכות השיפוט של בורר נובעת מהסכם בוררות בר-תוקף; אם ישלול הבורר תקפו של חוזה המכיל הסכם הבוררות, יוצא שלא היה מוסמך לכך, שכן באין הסכם בוררות, אינו רשאי לדון, וממילא אינו יכול להכריע בסמכותו הוא, אף לא לשלילה. מאותו טעם גופו, שהסכם בוררות בר קיימא תנאי מוקדם לשיפוט הבורר הוא, אין הבורר יכול גם לחייב את תקפו של ההסכם. ייתכנו מקרים מיוחדים, בהם באו הצדדים לידי הסכם נפרד המסמיך את הבורר לפסוק בענין סמכותו, אך במקרה כזה הרי לפניך הסכם בוררות העומד בפני עצמו, ואין כוחו נאצל מההסכם העיקרי שתקפו שנוי במחלוקת". (בר"ע 130/71 עזרא משה משיח נ' שלמה שאול רביע ואח', פ"ד כה(2) 572, 574-575 (1971), וכן ראו:   ע"א 445/80  נסים ג'ברה נ' המועצה האזורית בקעת בית-שאן, פ"ד לז(1) 421 (1983); מאיר שמגר "בוררות - הסמכות להכריע בשאלת הסמכות" משפט ועסקים א 83 (התשס"ד); סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך א 228 (מהדורה רביעית מיוחדת, תשס"ה)). 

6.                בענייננו, טוענת המשיבה כי ההסכם לא יצא מן הכוח אל הפועל, ותוקפו פקע. המבקש כופר בטענה זו וטוען, כי מאז שנחתם ההסכם יצר קשרים ומגעים עם מספר חברות במטרה  להביאן לייצוג על-ידי המשיבה בישראל. לטענת המבקש, קשרים אלה אף הגיעו כדי טיוטת הסכם, אך לא הבשילו להסכם מחייב מסיבות שאינן תלויות בו. כראייה לפעילותו, צירף המבקש לתשובתו לתגובת המשיבה מכתב פנייה אחד שכתב לחברת Target האמריקאית בחודש ספטמבר 1998, ובו הציע שיתוף פעולה עיסקי עם המשיבה. בנוסף לכך, ניסה המבקש לטעון כי בחלוף כשנתיים-שלוש ממועד חתימת ההסכם, החל לדרוש את קיום ההסכם ואת תשלום הכספים המגיעים לו מכוחו, אך ללא הצלחה. ואולם, מכתב הדרישה המוקדם ביותר שהציג המבקש הוא אותו מכתב מיום 25/9/06. בתגובה למכתב זה, פרסה המשיבה את טענותיה לעניין זניחת ההסכם על-ידי המבקש. עם זאת, ביקשה לראות אסמכתאות המבססות את דרישותיו הכספיות, על-מנת שתוכל להתייחס אליהן לגופן. המבקש סירב להעביר לידי המשיבה אסמכתאות כלשהן, ועמד על דרישתו למנות בורר.

7.                התנהלות זו של המבקש יש בה כדי להעיד על כך שאמנם, לאורך השנים, לא פעל המבקש לקיום ההסכם, ורק לאחרונה ביקש לעמוד על קיומו. במצב דברים זה, נראה כי אין כל תועלת ממשית ומעשית לקיום בוררות, אשר נועדה לקצר הליכים ולהחיש את בירור הסכסוך, מה גם שלא ניתנה לבורר הסמכה מפורשת בנושא זה. לפיכך, הגעתי לידי מסקנה, בהפעילי את שיקול הדעת המוקנה לי בבקשות כגון אלה, שלא למנות בורר.

8.                הבקשה נדחית.

9.                בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.

        ניתנה היום י"ח באדר, תשס"ז (8 במרץ 2007) בהיעדר הצדדים.

         המזכירות תעביר העתק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: